האביב כאן בשיא עוצמתו.
האויר מלא בריח משכר של פריחה וצבע.



ככה נראית הגינה הפרועה שלי.
מספיק לפתוח דלת ולהתמלא באביב.

זו סיאם, בעלת הבית הבלתי מעורערת, נראה שגם היא מתענגת על הפריחה.



משהו בצבעים האלה ובפריחות גורם לי לרצות לצייר בצבעי מים.


פעם זו היתה הבחירה המועדפת עלי,
אבל איירתי המון ספרים בצבעי מים והתחלתי קצת לדאוג שהצבע יהפוך לשלולית, או שאני אמהר מדי ולא ארגיש בו יותר.
מה שגרם לי לתחום הכל בגבולות של קוים דקיקים.


תחמתי הכל,
מעוף וכלובים.
הכנסתי למסגרות ברורות של קוים דקיקים שעזרו לי לא לברוח, להיות קשובה למסגרת.

אבל עכשיו, עם האביב הזה ששוטף את החוץ ואת הבית באור, צבע וריחות
בא לי שוב לזלוג אל המקריות הזו של המים,
אל ההפתעות של הכתם,
אל אי השליטה המשמחת.