כשדפנה פנתה אלי לאייר את הספר שלה המיועד לנערות מתבגרות, התלבטתי.
דפנה הגיעה עם רשימת איורים מפורטת ומובנית למדי, בעלת המון רישומים סכמטיים- ואני נבהלתי.
למעשה, הרגשתי שזה ממש לא המגרש שלי, וגם לא מאפשר את ערך המוסף שאני מאמינה שביכולתי להביא לספר.
אז פצחתי בנסיונות שכנוע שבעצם ממש לא כדאי לה לעבוד דווקא איתי.
אבל דפנה התעקשה, ובעצם, במקביל לרשימה הברורה, היתה נכונה לחלום ביחד אתי. ואני התרציתי והסכמתי לקרוא את הטקסט שלה.
גיליתי טקסט נשי ומעצים, שהרגשתי שניתן באמצעות האיורים והעיצוב, להוביל את הספר למחוזות אחרים לגמרי, מאלו שדפנה כוונה אליהם בתחילה.
דמיינו ביחד, אלבום יפיפה שמיועד לנערות ובו המון איורים שמעבירים רגש, מעבר לטקסט המרתק.
וכאן התחיל שיח ממשי ומפרה עם דפנה, של מחשבה, דמיון, פתיחות ורעיונות.
שתינו הרגשנו שאנחנו יוצאות למסע משותף ומרתק של יצירה וגילוי.
כשדפנה כתבה לי אחרי אחד האיורים ששלחתי לה-
'היית צריכה לראות, רקדתי כאן מרוב שמחה...
על הברכה ששורה, על תהליך עדין וזך, גישוש בצעד אחר צעד
מתוך ענווה'
התרגשתי מאד.
אנחנו הולכות ויוצרות את הספר המיוחד הזה, בהתמסרות עדינה של חיפוש, דמיון ומחשבות.
אני מברכת כ"כ על הנכונות הזו והבטחון שאפשרו לדפנה ליצור לספר הזה מעטפת שונה לחלוטין מזו שהיא דמיינה בהתחלה.
אני מאמינה שדו שיח בין סופר למאייר, צריך להיות מעצים. מפגש בין עולמות, שמאפשר עולם נוסף, שמועשר ע"י כל אחד מהצדדים.
ואני לגמרי מרגישה, מברכת ומודה על כך שזה מה שקורה לנו כאן.
במפגש בין שתינו,
וביצירה המשותפת הזו.
ובינתיים אלבום ההתבגרות הקסום הזה, ירד אל הדפוס, ובקרוב קרוב יגיע גם לחנויות.