לאחרונה גיליתי תגלית מרעישה שהיתה עשויה לשנות את חיי(-:
טוב, לו הייתי בוחרת ליישם אותה.
התגלית הזו גרמה לי לדיונים ארוכים ומתישים ביני לבין עצמי, וגם עם כל מי שהיה מוכן לשמוע.
וגם קצת מול כאלה שלא, אבל פשוט היו בסביבה.
בהיותנו אחר הכל כפר גלובלי קטן, נתגלתה לי האופציה של הדפסה על פי דרישה.
ומה זה אומר בעצם? אני שולחת עיצובים שלי עבור מגוון אינסופי של פריטים: כריות, חולצות, נעליים, מצעים, וילונות אמבטיה וכל מוצר שניתן לחפוץ בו. הלקוח, מכל מקום בעולם, בוחר את העיצוב ומפעל מתמחה בתחום, הממוקם אי שם על פני הגלובוס מדפיס לו את המוצר ושולח אליו ישירות.
זו תגלית עולמית ומרעישה חשבתי לתומי.
מיד אוכל לאייר ולעצב המון סוגים של מוצרים שונים.
לרגע הרגשתי את ההתרגשות הזו שמרעידה את הלב, ממלאת את הבטן ומטפסת במעלה הגרון, והתחלתי לדמיין איך יראו הכריות שאעצב.
אבל אז ההתרגשות הפכה לסוג של מחנק. הבנתי פתאום שכל כך חשוב לי להשקיע תשומת לב אישית ומגע ידני בכל מוצר ומוצר, להוסיף, להדביק, לארוז יפה יפה, לכתוב כמה מלים אישיות, שבמקום להתייעל, מצאתי את עצמי עושה בדיוק את הפעולות ההפוכות- משחילה חרוזי עץ על המחברות המאויירות שייצרתי באופן ידני,
ובמקום להתייעל עוד, חזרתי למוצרים שכבר ייצרתי ושיפצתי והוספתי וחתכתי והדבקתי ואיירתי ושזרתי, ולמרבה המבוכה אפילו התחלתי לקטוף פרחי לוונדר מהגינה ולייבש אותם, כדי להוסיף גם מזה.
זה לא ששיקפתי לעצמי לגמרי, מה אני עושה, אלא כך פשוט קרה בפועל, והבנתי שאולי בעצם, אני לא לגמרי בוחרת לגדול ולכבוש עולם.
אני לא לגמרי מסוגלת להרפות ולבחור בפשוט.
אני רוצה להמשיך ולהתרגש מהקסם הזה,
אני רוצה שמי שבוחר בדברים שייצרתי ידע להבחין בכך שהוא בחר במשהו שנוצר מתוך ניסוי ותהייה, מתוך התרגשות, מתוך חיפוש אחרי דיוק עצמי.
שמי שבוחר במשהו, ידע שזה פריט אחד ויחיד.
ולרגע הבנתי שחשוב לי להשאר באינטימיות הזו שנוצרת ביני לביניכם.
בקשר האישי.
עכשיו זה כך.
ואולי פעם,
כשאתגבר ואתבגר,
עוד קצת, המקום הזה יתאים עבורי ואוכל לגלות גם אותו.♥