באנר לאתר- או בעצם, איך זה מרגיש כשעובדים עם הלב.

יש לה המון מחשבות,

דמיונות ותחושות כשהיא מגיעה אלי.

היא עדיין לא לגמרי מגובשת, מחפשת דרך ודיוק. 

אני מקשיבה לה.

אנחנו מחפשות ביחד את הדבר הזה שיעביר את הרגש בתחום שהיא עוסקת בו.

טוות שביל  בין העולם שלה לעולם שלי.


לעתים אנחנו מפחדים לעשות את הצעד הראשון, להרגיש שהדבר הזה שייצרנו מושלם עבורנו מספיק.

לדעת להרפות מתוך תחושה שעכשיו זה הזמן לקחת נשימה עמוקה ולהעז לספר את עצמנו,

את מה שיש לנו לתת.

אני מזהה את הקושי הזה בעצמי.

לדעת לספר את עצמי, בפשטות, כפי שאני, באופן חשוף.

להרגיש שזה טוב מספיק ומעניין מספיק.

מדויק מספיק


לאט לאט מתוך סיעור המוחות שנוצר בינינו מתחילה להתהוות דמות.

אני מקשיבה לה, מנסה להרגיש אותה, להעביר את החוויה שהיא משתפת אותי בה.


דמות נשית,  מחוברת לפנימיות שלה, בת בלי גיל, שלווה וסוערת.

מאחוריה גולש מפל שבסיסו מנדלה ספירלית,

גוונים של טבע, חומים, כתומים, ירוקים.

אני ממלאה את המחברת שלי בכתב מפוזר של מלים, אסוציאציות, מחשבות.

היא עוסקת בפוריות.

גם הדגים כאן והמנדלה הספירלית שמזוהה עם ההתפתחות.


עם היכולת להתבונן בתהליך שעברנו ולשקף גם את ההתפתחות והצמיחה.

עם האפשרות להשקיף מכל נקודה בה אני נמצאת על פני הספירלה הזו ולהתבונן על הדרך שעברתי מנקודת מבט אחרת.

זה איור שנוצר עבורה.

עבור העסק שלה.

מיכל גז-עייש- מלווה ומטפלת בנשים במעגלי הפוריות