ילדים בכל מני צבעים


איירתי ספרי ילדים רבים, אפילו רבים מאד.


ברב עוונותי, אני חוששת שיצא לי לאייר מעט מאד ילדים כהי עור.

איירתי ילדים שמנמנים או רזים, גבוהים או נמוכים, עם משקפיים וגם בלי, עם שיער ארוך או קצר, מתולתל (הרבה מתולתל:)

או חלק.



למעשה, יצא לי לא פעם "להיאבק" מול סופרים על כך שהזהות של גיבורת הסיפור למשל, לא תהיה תמיד ילדה בלונדינית תכולת עיניים, אבל מעולם לא זכיתי לאייר ספר שלם שהדמויות בו הן כהות עור באופן מובהק, בלי שתהיה התייחסות לכך בתוכן.

ואז פנה אלי הסופר Moti Sarid וביקש שאאייר את הדמויות כולן כהות עור. זה לא ספר שעוסק במגזר האתיופי, או בכל מגזר אחר. בטקסט שהסופר העביר אלי, אין שום התייחסות למוצא זה או אחר, זה ספר ילדים שמתאים לכולנו, הוא מספר על חוויות של ילדים באשר הם.

הוא לא נופל לקלישאות של תרבות, לבוש ועיסוקים, הוא פשוט מספר על ילדים. ואני מרגישה זכות גדולה על ההזדמנות הזו להכניס גם אותם לקונצנזוס. וכפי שמוטי כתב לי- "דבר שלצערי כמעט לא עושים באיורי ספרי ילדים, בפרסומות וכיו״ב. אפילו בובה כהת עור שחיפשתי בחנויות עבור נכדותי - לא מצאתי וזה מעציב, מכעיס ומקומם". ואני, שהבובה הראשונה שקבלתי בילדותי ושאני שומרת ממש עד היום הזה היתה בובה כהה, לקחתי את ההזדמנות הזו בהתרגשות. ניתן להעלות סייגים בנושא "איור מוזמן" "אפליה מתקנת" ו"פוליטקלי קורקט", אבל בתכלס אני חושבת שאנחנו פשוט לא מודעים לנושא מספיק, (אני כשלעצמי, בודאי לא הייתי מודעת). הלואי ובאופן נינוח וטבעי יותר נלמד לשלב גם באיור דמויות בכל הגוונים.



ונהייה מודעים יותר לחברה על סך חלקינו, רבגוניותנו, על מי שאנחנו, כחברה ישראלית .