יש לי ווידוי קטן-

אני מכורה למפות מאויירות.

בעצם, אם אני חושבת על זה לעומק, אז כל מפה גם כשהיא לא מאויירת באמת, נראית לי ככזו.

סוג של טקסטורה מרתקת שמספרת סיפור של מקום, ואני אוהבת  לגלות ולפענח את המקום הזה, החדש.

אני מודה שחוש הכיוון שלי זה לא משהו שראוי להתגאות בו.

למעשה אני עלולה לאבד את דרכי אפילו בין שבילי הקיבוץ.

ואם ישאלו אותי אם צריך לפנות ימינה או שמאלה, יש סיכוי טוב שאצביע על הכיוון ההפוך.

לא בגלל שאני לא יודעת חלילה, אלא פשוט כי הכיוונים התהפכו לי בראש.

אבל מפות מאויירות זה משהו אחר- לנסות לפענח את הדרכים והשבילים. לצלול לתוך הסיפור הזה שמתחבא בין קוי המפה הפרושים לאורכה ולרוחבה. באפיון המקום, הדמויות והאנשים.

היה שלב ששילבתי טקסטורות של מפות עתיקות באיורים שלי.

אח"כ זכיתי לאייר כמה מפות בעצמי.

נדמה לי שהראשונה שבהן הייתה של הקרקס החקלאי.

כאן עלה הצורך להעביר את החוויה של השטח שבנוי גם כשטח חקלאי וגם כקרקס.

בהמשך זכיתי לאייר מפת קוים קטנה עבור רכבת ישראל. 

ועוד מפות שונות ומשונות.

לאחרונה פנו אלי מבית הספר שרת בפרדס חנה.

הם הקימו שם גינה קהילתית מקסימה ומעוררת השראה, בה הילדים בנו פינת ישיבה מספסלי העץ בשיעור נגרות שמתקיים בגינה. בחממה גדלות עגבניות, מלפפונים וחצילים. בדשא הסינטטי מתכנסים הילדים, משחקים תופסת ולעיתים נשכבים על הגב ומסתכלים על עננים .

בערוגות בצד ימין מגדלים גזר וצנונית , התלמידים אוהבים לעשב שם ולהבדיל בין הגזר והצנונית ובין סרפדים.

בערוגות המרכזיות מגדלים חסות, קולורבי ובעונת האביב תירס וחמניות . התלמידים מקימים את הערוגות עם מעדר, שותלים ומעשבים.

בגינת הפרפרים יש תבלינים וצמחים מושכי פרפרים כמו פיגם, מרווה ורוזמרין.

בערוגות שליד גינת הפרפרים מגדלים תפוחי אדמה.

בחממות הקטנות  מנביטים, עורכים ניסויים ומשמרים זנים נכחדים של פרחי בר כמו תורמוס צהוב.

בחלק של העצים בסוף המתחם למעלה שתלנו עצי נוי, יש עץ פומלית אחד ..

את מבנה ילדי האדמה בנו הילדים עם מנחה מבמבוקים ובוץ.. הקישוטים הם מנדלות מחוטי צמר ובדי טריקו קשורים.

זה התיאור שעדי שלחה לי על מנת שאבין במה מדובר. עם ההסבר הזה שתודו שהוא קסום בפני עצמו+ שרטוט כללי שהיא העבירה ומצילומי הילדים העובדים בגינה, יצאתי אני למסע משל עצמי.

להעביר את המילים לאיור שיהיה מדוייק וחוויתי.

יצירה של מפה, גם אם של שטח קטן יחסית, היא יצירה מורכבת למדי. כזו שצריכה לשמור על נאמנות  למציאות ויכולת להתמצא, מול הרצון להעביר את החוויה.

מכיוון שמדובר כאן על מתחם ששייך לילדים (וגם בגלל שזה הכי כיף) בחרתי ליצור את המפה הזו מנקודת מבט ילדית. כמו סוג של סיפור אגדה שניתן להלך בו ולגלות פינות קסומות.

סקיצה ועוד סקיצה ועוד סקיצה לאישור


 

והמסע בגינה הקהילתית הקסומה של בית הספר שרת הועבר אל הדף.