מעולמה של יולי/לירית גרובר

בית לנמלה/לירית גרובר


לא רק בני אדם.

גם עלים מתאספים בקבוצות ומריעים.

אולי זאת הסיבה שאני כל כך אוהבת את החורף.

הוא מזכיר לי שאנחנו לא לבד בעולם וממקם גם התנהגויות מוזרות שלנו,

בראי הפשטות של הטבע.

והלחן של הגשם. כמה אני אוהבת להתעורר משנתי לצליליו, ולהשלים לו משפטים לשיר.

אך יותר מהכל, אני אוהבת את הרגע שבו אני נשטפת מן הרחוב הרטוב, אל שער הכניסה לבניין מגוריי.

שם, בסמוך לתיבות הדואר, ניצב לו עלה הפוך כבית לנמלה.

בחן השמור רק לו, הוא מזכיר לי:

'גם בעתות סופה, שמרי על צעדיך עדינים'.