תיק בד

רק את מה שפועם

75.00 65.00

רק את מה שפועם/לירית גרובר


יש ימים בהם אני מנסה להספיק את הכל ואז שום דבר לא מצליח לי באמת. 

בוקר אחד החלטתי לעשות תרגיל שנקרא 'החצנת הבעיה', ולפתור את העניין אחת ולתמיד. 

פשוט לקחתי תיק יפהפה מבד ומילאתי אותו בהמון דברים. לא החסרתי דבר.

מחברת צבעונית גדולה, עט שקיבלתי בהקרנת הסרט 'אלגנטיות של קיפוד', ספרי בישול מכל הזמנים, סוודר כחול וורוד כדי שאוכל לבחור, נעליים נוחות להחלפה, שקית שוקו שהזכירה לי חופש גדול בקייטנה, מכתב ישן שמישהו כתב לי פעם במצדה, עגילי פנינה שקניתי ברגע בודד שלי בניו יורק, שעון שסבא נתן לי עם המשפט: 'את תמיד תדעי כשהשעה נכונה', צעיף שסרגתי לדניאל והוא שכח לקחת אותו (ואותי) כשנסע לצפון, בושם וניל -פצ'ולי שהמון אנשים החמיאו לי עליו, ארנק בצורת מניפה שמתפורר כבר זמן מה וכרית קטנה כדי שאוכל להניח את הראש מול השמיים בירקון. 

התיק היה מלא כל כך שלא הצלחתי להוציא ממנו דבר מבלי לרוקן על הדרך את כל תכולתו. 

הסתכלתי עליו מונח לו על הספה, עמוס ומעוות, ממש קשה היה לי לראות כמה הוא יפה מרוב דברים שנשפכו ממנו. 

הדימוי הזה שלו, מונח כך שלא בנוח, מחוץ למידותיו, נשאר איתי. פתאום הבנתי שבכל פעם שאני מעמיסה על עצמי יותר מדי דברים, נהיה קשה מאוד לזהות אותי בתוכם. 

התיישבתי לאטי על הרצפה והתחלתי לרוקן את התיק מכל מה שהיה בו. כל כך שמחתי להבחין שוב ביופיו.

כשחזרתי להביט בערימת הדברים שנערמה לצידו, בחרתי להכניס אליו רק את השעון שסבא נתן לי במתנה. משהו בי ידע. זאת השעה הנכונה להכניס לחיים רק את מה שפועם.

תיקי בד מאויירים