מחשבה על חוט

מעולמה של יולי/לירית גרובר

מארז כרטיסי ההשראה של YOLI, ניתן לרכישה ובמשלוח חינם דרך כאן


ויש גם סיפור מעולמה של YOLI

נושבת

'יולי? את באה?'

הוא שואל אותי תמיד כשהשעה נהיית מאוחרת והוא כבר חצי מכורבל מתחת לשמיכה.

'כן אהבה'', אני עונה לו. 'אני כבר מגיעה'.

הוא מביט בי מבעד לחריץ הקטן של חדר השינה, יושבת במטבח מתחת למנורת פנס רחוב עתיקה, וכותבת.

'מה את כותבת שם יול?'

'סתם, כמה דברים קטנים'.

יש אנשים שמחלקים כסף ברחוב ויש את אלה שמאכילים חתולים בשכונה. אני מפזרת פתקים.

בכל לילה לפני השינה אני כותבת על פתקים קטנים את כל מה שהבנתי ביום שחלף

 ולמחרת אני יוצאת לרחוב ומחלקת אותם לאנשים שעוברים לידי.

ויש לי כמה כללים שמנחים אותי בעניין הזה: לא יותר משלוש שורות בכל פתק,

 לעשות סיבוב וקידה לפני שהפתק ניתן וגם לא להישאר לשיחה לאחר מכן.

פשוט לחלוף כמו שרוח מפזרת עלים ברחוב, ונושבת.

'יול כבר מאוחר' הוא קורא לי בקול מנומנם.

'אמרת שאת צריכה לקום מוקדם מחר, לא?

'אני באה, אני באה'. אני עונה לו ומקפלת את כל הפתקים לקלמר קטן מבד.

בזמן שאני מצחצחת שיניים אני מתחילה לדמיין איך נראית מי שתקבל מחר את הפתק:

'כשאני מפליגה רחוק. החוף מתקרב'.

עם מי היא מדברת עכשיו, ואולי היא כבר ישנה. האם היא שמחה או עצובה. על מה היא חולמת.

ורק כשהיא ממש צלולה במחשבתי, אני יודעת שהגיע הזמן שלי ללכת לישון.